<h1>סמ"ג עשין סימן ק"ט</h1>
<h2>דף מ.</h2>
אע"פ שקיום שטרות מדבריהם אמרינן בפרק חזקת הבתים (ב"ב מ' א') שקיום שטרות בשלשה לפיכך אין מקיימין שטרות בלילה מפני שהוא כמו דין, ובאחד מחמשה דרכים מתקיים השטר בבית דין, הדרך האחת שיהו הדיינין מכירין כתב ידי העדים, הדרך השניה שיחתמו העדים בפניהם, הדרך השלישית שיעידו החתומין לפניהם כל אחד על [כתב] ידו, הדרך הרביעית שאם מתו עידי השטר או הם במדינה אחרת יבאו עדים אחרים ויעידו על כתב ידם שהוא זה, הדרך החמשית שיהא כתב ידם יוצא משטרות אחרות ועורכין בית דין אותו הכתב לאותו הכתב שבשטרות אחרות ויהיה דומה זה לזה, ואמרינן בפרק שני דכתובות (כ' א') שאין מקיימין את השטר משטרות אחרות אלא משני שטרות של שתי שדות שאכלום בעליהם, על ידי שטרות אלו (רש"י) שלשה שנים ובשופי בלא שום עירעור או משני שטרי כתובות והוא שיצאו אותם שטרות מתחת ידי אחר ולא מתחת יד זה שרוצה לקיים שטרו שמא הוא זייף את הכל וכן מקיימין את השטר משטר שקראו עליו ערער והוחזק בבית דין מקיימין ממנו לבדו (ע"פ רמב"ם עדות פ"ו הל' א'—ג' ע"ש ובכס"מ). ואומר רבינו יעקב (תד"ה דלמא) שכל אלו הדברים מדברים כשאין אנו מכירין חתימת ידי העדים בטביעות עין אלא על ידי דימוי חתימה לחתימה שגבינו על ידה ממון אחר אבל כשמכירין חתימת העדים בטביעות עין שראינו כתב ידם אם היה שם זיוף כלל היה ניכר אפילו כחוט השערה. וקשיא לי שהרי רבא טעה בחתימתו בפרק גט פשוט (ב"ב קס"ז א'). גרסינן בירושלמי דראש השנה (דף ט"ו ב') קרא ערער על חתימת העדים ועל חתימת הדיינין רצה לקיים על חתימת העדים מקיים על חתימת הדיינים מקיים לפיכך כתב רבינו שמשון שצריך להכיר חתימת הדיינין [החתומים] בשטר מקוים וכן משמע עוד בירושלמי דגיטין (דף נ"ג א').
<h2>דף קיד.</h2>
מה שאנו אומרים (כתובות כ"א ב' ותד"ה הנח) כי בדאורייתא אין עד נעשה דיין נראה דאין שייך לומר כן אלא דווקא בעד שצריך להעיד בפיו דהא טעמא דאין עד נעשה דיין נראה או משום דבעינן עדות שאי אתה יכול להזימה וכיון שהעדים עצמם דיינים לא ירצו לקבל הזמה על עדותן, שמזה הטעם אומר בירושלמי (סנהדרין דף י"ח א') שקרובי הדיין פסולין להעיד ורב אלפס הביאו במסכת סנהדרין (דף ח' ב'), או כדפירש רבינו שמואל (ב"ב קי"ד א' ד"ה ואין) משום דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' שני האנשים אלו העדים, לפני ה' אלו הדיינין, דבעינן שיעידו העדים לפני הדיינין ולא שיהיו הן עצמן דיינין, וטעמים אלו אין ענינם אלא בעד המעיד בפיו אבל במי שנתכוון להעיד מה לנו בשביל שנתכוון להעיד.
<h2>דף קסח.</h2>
פירש רבינו יצחק שאם אומרים העדים כך ראינו כתוב בשטר שאין לפסול עדותן משום מפיהם ולא מפי כתבם ועדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין והרי זה כאילו אומרים ראינו אותו עדות שנחקרה בבית דין וראיה לדבר דתנן (ב"ב קס"ח א') מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים בא לפני בית דין ועושין לו קיומו ובפרק הגוזל קמא (ב"ק צ"ח ב' ותו') אי דאיכא סהדי דידעי מאי דכתיב בשטרא ליכתבו ליה שטרא מעליא, והא דאמרינן בפרק ארבעה אחין (יבמות ל"א ב' ותו') מפני מה לא תיקנו זמן בקידושין משום דלא אפשר וכו' לינחיה גבי עדים אי דכירי ליתו וליסהדי ואי לא דכירי זימנין דחזו בכתבא ואזלו ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם לשם מדבר במעידין סתם ויש לחוש שמא יאמרו זכורים הם ואינם זוכרין כלל.
